על נוכלותה של עמותת אפרת

א) לזכות זכות-האישה על ההיריון

לאישה יש זכות על גופה, וזכות זאת עומדת לה גם במהלך ההיריון.

זהו. לפעמים צריך להתחיל עם המובן מאליו, במיוחד כשהוא עומד בפני מתקפה דמגוגית שקונה נפשות. והאמת היא שרבים, בעיקר גברים, סבורים שיש להעמיד מול זכותה של האישה על גופה, את זכויות העובר (גם אם אין עדיין עובר), מבלי שהם ממש מבינים ומתעמקים בחוויות ובמשמעויות ההיריון. לכן, אולי אפילו – כגבר, דרושה איזו הברה על נקודת המוצא הזאת, שמובנת-מאליה לנשים: למה הריון והפלה הם קודם כל עניין של עצמאות האישה על גופה.

בסך הכול תקופת ההיריון והלידה היא תקופה ממושכת ובעלת השלכות שקשה להפריז בחשיבותן לאישה. נתחיל בגוף ובבריאות: מדובר על כשנה לפחות שבה יש השפעה עצומה, ובמובנים רבים בלתי-הפיכה, לחיי האישה ולגופה. משך חודשים ארוכים הגוף המעובר עובר שינויים קיצוניים לא-תמיד-צפויים, לעיתים כואבים מאוד, ובמקרים מסוימים בלתי-הפיכים או מסוכנים. בחילות הבוקר המפורסמות ומצבי הרוח הקיצוניים, הם רק קלישאה זמנית וחלקית. המשמעות המרכזית של ההריון היא ש(עם הזמן) נוצר בתוך גופך אדם נוסף, שאת חולקת את גופך ביחד איתו. הואיל והוא משתמש בגופך כפונדקאית, כל המצב הוא תובעני ביותר, לא נוח, ותכופות מכאיב. רוב הנשים מדווחות על תקופות ממושכות של עייפות כרונית, קשיי שינה רבים (זה לא נוח ואף כואב לעיתים), חום גוף, סחרחורות, לחצים גוברים על השלפוחית, קוצר נשימה, הפרשות וגינאליות בלתי-פוסקות, קושי בריכוז, קושי בשליטה על השתן, אף-סתום שנמשך חודשים, דימומים, טחורים, בעיות גב, מגוון בעיות עיכול, תחושת רעב ולחץ בבטן ביחד, ועוד ועוד. על העור מופעים לרוב סימני מתיחה, פיגמנטציה, ורידים או אקנה, שעשויים גם הם להיות בלתי הפיכים. ולקינוח, הואיל וחלק ניכר מהתרופות והמאכלים לחלוטין-אסורים לנשים בהיריון, עליהן להתמודד עם עייפות וכאבים, למשל, בלי קפה או משככי כאבים.

כל האמור לעיל קודם ללידה-עצמה, שגם לה יש השלכות כואבות וארוכות-טווח על איברי הגוף. עכשיו, קחו את כל אלה, ודמיינו בחורה בת עשרה שעוברת את כל זה, ובטח תוכלו להבין למה יולדות בגיל צעיר נמצאות בסיכוני תמותה גבוהים.

בנוסף על השינויים הדראסטיים בגוף והכאבים הנלווים, מדובר בהשקעה גדולה מאוד (ובלתי הפיכה) של זמן. ההיריון והלידה דורשים מנשים מחויבות בריאותית, כלכלית ופיזית, וכובלים אותן לבדיקות ולוחות זמנים, שישפיעו באופן אקוטי על חייהן, לימודיהן, הקריירות שלהן וכו', בהווה ובעתיד. אפשר לומר שכל היריון מכתיב לאישה אילוצים גורליים למשך כשנה לפחות, לפעמים שנתיים (אם את, לדוגמה, לומדת). אי אפשר לנוע לאן שרוצים, בטח שלא לטוס בחלק מהזמן, ואצל רבות העייפות והשפעות פיזיות אחרות פוגעות אנושות במצב הרוח, בריכוז, בלימודים, בעבודה ובחיי החברה. ישנו גם הזמן הדרוש לתרגילים יומיומיים לחיזוק רצפת האגן, כדי שלא יברח לך שתן בהמשך החיים, ובשלבים מאוחרים גם שבועות של קורסים (בתשלום) כדי להתמודד עם הסבל הצפוי בלידה.

ולסיום-סיומת ישנן הוצאות כספיות רבות, ולרוב לא מתוכננות מספיק: מדי כמה חודשים הן נאלצות לקנות בגדים, חזיות חדשות ובגדי היריון יקרים, בניסיון נואש להדביק את קצב הגדילה המהיר של חלקי הגוף השונים. וזה עוד לפני שיש ילד/ה, כן?

בקיצור, גם קודם ללידה, וגם בלי הילדים שבאים אחר כך, ועוד לפני המחויבות לכל החיים הטמונה בהפיכה להורה – ההיריון עצמו אינו דבר של מה-בכך, והוא כופה על ההרה הרבה מאוד. אז, נכון שאם את מעוניינת בהיריון, תכננת אותו, ואת לא עוברת אותו לבדך, אולי את מוכנה לכל זה, אבל העניין הוא שזאת גם זכותך להחליט שלא. לעבור את כל זה כשאת לא מוכנה לכך, או לא מעוניינת בהיריון, ובמיוחד אם את מרגישה שזה מוקדם או לא מתאים כרגע – זה כבר סיפור אחר לגמרי.

זה מה שמתחבא מאחורי הסיסמה "זכות האישה על גופה".

זה לא מפתיע שגברים חושבים פחות על כל מה שכרוך בהריון מבחינת האישה. את החוויות הנ"ל עוברות נשים בלבד, הן מצפות להן, מדברות עליהן, והן נשארות עם ההשלכות, ומשלמות את מחיר ההיריון בגופן, בכספן, בזמנן וכו'. לחלקן יש מי שיחלוק איתן חלק מהנטל, אבל רבות מהן עוברות את זה לבדן. אמנם, גבר שעבר עם בת זוג את החוויה באופן מעורב ומחויב – יבין זאת יותר, ועדיין, הוא רק מדמיין את הדברים. אין לגבר השלכה דומה על גופו וחייו. חוץ מזה, עצם היכולת של גבר (או נער) לקום וללכת כשנשבר לו, או לא להיתקע עם היריון אחרי לילה של תשוקה, או חלילה אונס – יוצרת אצל גברים פרספקטיבה שונה לגמרי מזאת של נשים (ונערות). גברים לא חווים את ההיריון בצורה כזאת מגופנת (או לא חווים את זה בכלל), ולכן השיקולים האלה לא תמיד יעלו בדעתם, או לא יוכרו במלוא עוצמתם, או יישכחו מלב ביתר קלות. כגברים, קל לנו יותר להיחפז ולבטל את זכות האישה על גופה לעומת "זכויות העובר", שכן אלה כמו אלה – מדומיינים עבורנו.

משום כך, אני מציע להתעכב באריכות על השלכות כמו אלו שהוזכרו לעיל. לפרוט את המשמעות של ההיריון כזכות על הגוף. אולי כשנדמיין זאת על עצמנו נבין ביתר קלות איך ההחלטה על כניסה להריון וקיומו – או לחילופין על הפסקת ההיריון – היא חלק מההכרה בכך שלנשים, כפרטים, יש זכות על גופן וחייהן. שלבני ובנות אדם יש הזכות להחליט אם ומתי להיכנס לתקופה של כשנה שבה יעברו שינויים גופניים קיצוניים ממושכים, בחלקם מסוכנים, כואבים או בלתי-הפיכים, להוצאות ולאילוצי זמן, לעיכובים או נשירה מלימודים וקריירה. וגם שיש להן הזכות להימנע מכל זה, אם הדבר אפשרי.

ב) ההיריון הוא שלך, כל עוד לא תרצי להפסיקו

 "הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר"

(שופטים, ה, ל; רחם כאן, במשמעות "אישה" כגנאי…)

למרבה הצער, יש גורמים (דתיים ברובם) בכול העולם אשר עושים כל שביכולתם כדי לאלץ נשים ונערות ללדת (גם אם התעברו כקטינות, בתאונה או מאונס). בכך הם רומסים את זכויותיהן, ובמקרים מסוימים אף מסכנים את חייהן. כפי שנראה מיד זה לא פוסח על ישראל, אבל צריך להקדים ולומר שזוהי מגמה עולמית, בעיקר במדינות בעלות כוחות קתוליים-דתיים גדולים – כמו ארה"ב, פולין ובמידה שונה אירלנד – לנסות ולמנוע או להגביל את זכותן של נשים על גופן, מרגע שנכנסו להיריון. השאיפה היא לאסור כליל את ההפלות בחוק, אבל במקרים שבהם מתנגדי-זכויות-האישה לא-מצליחים לכפות את האיסור המוחלט, הם מחפשים דרכים מתחכמות אחרות. במדינות שונות בארה"ב, לדוגמה, התנו את הזכות שלא-להיות-בהריון בבדיקת באולטרא-סאונד וגינאלית מיותרת, שפירושה אונס במכשיר פאלי דומם, והליך רפואי פולשני ובהרבה מקרים כואב, כתנאי להיתר-החוקי לאפשר להן לממש את זכותן לפלוט מגופן תאי-גוף שאינם רצויים, גם אם אין בהם עדיין כל אלמנט של חיי-אדם. הגישה המיסיונרית-נוצרית הזאת מתפשטת באחרונה גם למדינות לא-נוצריות, כמו טורקיה (כולל מחאה פמיניסטית מנגד), ולמקומות אחרים.

ישראל, למצער, גם כן נמצאת על המפה הפונדמנטליסטית הזאת. אם חשבתם שבישראל 2012 נשים – או זוגות-נשואים – רשאים להפסיק היריון לא-רצוי לפי רצונם, אז טעיתם. לפי החוק הישראלי, נשים אינן רשאיות להפסיק את ההיריון (לעשות הפלה מלאכותית) בכל מצב. באופן דרקוני הן נדרשות קודם כל לפנות לוועדה מטעם המדינה, שבסמכותה להחליט אם לאשר להן להפיל או לא, אבל גם אז, רק מסיבות מסוימות שקובע החוק. כך, אישה נשואה (או זוג-נשוי), בת 17-39, שלא נאנסה, ושאין ראיה שהעובר (או העובר-לעתיד) שלה חולה או מסכן את בריאותה, פשוט לא רשאית/ם להפסיק את ההיריון, ואין לה מה לטרוח לבוא לפני הוועדה, לפי החוק הישראלי הקיים (שאגב, פולש למיניות שלכם יותר ממה שאתם מדמיינים).

 חוץ מזה, בנוסף להן, ישנו גם שיעור "קטן" של מאות נשים בשנה שכן פונות לוועדה, אבל הוועדה לא מאשרת להן להפיל, למרות שהחוק לא כופה עליהן להמשיך את ההיריון.

מצד שני, אפשר לפחות להתנחם חלקית בכך שאין עדיין איסור גורף על נשים להפיל, כך שהמצב יכול להיות עוד יותר גרוע…

ועדיין, בסה"כ, בישראל, נשים מפסיקות את ההיריון פחות. לפי נתוני משרד הבריאות נרשמו בשנת 2010 בישראל 21,363 פניות לוועדות להפסקת היריון, ומספר הפניות לוועדה להפסקת היריון נמוך בישראל בהשוואה למדינות העולם. אלא שישראל גם לא מממנת למשל אמצעי מניעה בסל התרופות, וגם אין בה הרבה עמותות שמחלקות קונדומים בחינם לנוער כמו בארצות המפותחות, כך שהדרך להריון לא מתוכנן קצרה יותר.

 

ג) ההחלטה היא שלך, אבל אנחנו כבר "נעזור" לך להחליט נכון

כפי שאפשר ודאי לצפות, על אף שהחוקים הקיימים מגבילים את זכות האישה גם ככה, אין הם מספקים את מי שרוצים לצמצם את ההפלות עוד יותר. כאן נכנסת לתמונה "עמותת אפרת". ייאמר מיד, שאפרת לא פועלת למען איסור גורף של הפלות, קצת בגלל שאיננה מסוגלת להגיע להישג כזה, וקצת בגלל שהיא מוטרדת רק מזכויותיהן של יהודיות (לבצע הפלה). לכן, כמו במקומות אחרים שבהם אין לשמרנים יכולת או עניין באיסור גורף של הפלות, מצאו באפרת דרכים חדשות להגביל את ההפלות בדרכים אחרות.

לכאורה, עבודת העמותה איננה אלא שכנוע לגיטימי ותעמולה, אלא מה, שאפרת היא עמותה חצופה וערמומית במיוחד. היא מנסה לפנות בצביעות לנערות ולנשים לא-דתיות ולפתות אותן לתעמולתה ע"י שימוש שקרי בטענה שהיא "רק רוצה לאפשר לנשים לבחור", כאילו שלנשים אין הזכות הזאת כיום בישראל גם ככה. למעשה, התרחיש היחידי שבו אין להן זכות לבחור, כפי שראינו, הוא בדיוק הפוך: כשהמדינה אוסרת עליהן להפיל.

העמותה טוענת עוד בהיתממות: "באגודת "אפרת" אסור להשפיע על אשה הרה השוקלת לבצע הפלה, תוך שימוש בנימוקים אידיאולוגים, אתים, מוסריים, ערכיים, דתיים או פילוסופיים. ההסבר היחיד הניתן לאשה הוא רפואי." זה – כמובן – קשקוש במיץ. במקום אחר באתר הם מנמקים את התנגדותם באפשרות של "צער", וטוענים (נתון שלא מצאתי לו כל תימוכין) ש-"החרטה פוגעת במעל ל-95 אחוז מהנשים שמבצעות הפלה יזומה", כלומר לא באמת נימוקים רפואיים בלבד. יתרה מכך, כיום אין כמעט שום הסבר רפואי לצורך להמשיך את ההיריון, (להוציא, אולי, אם נתאמץ ממש, סכנה של דיכאון, שיכול לקרות גם במהלך ההיריון; וכן במיעוט של מקרים מאוד ספציפיים, פוריות, ואם זה רלוונטי אליך, יסבירו לך את זה הרופאים טוב יותר מעמותות משיחיות. חוץ מזה, אם כבר רגשות הן עניין רפואי, אז נזק גדול יותר יכול להיגרם ודאי בגין הלחצים והמניפולציות הרגשיות שהם מפעילים על נערות בסרטונים ו"בשיחות" שלהם).

אפרת, במילים אחרות, מתחמנת את הנשים והנערות, שלהן היא לכאורה עוזרת. היא עושה שימוש ברטוריקה פמיניסטית וטוענת שהיא בכלל מדברת בשם זכות "הבחירה" של נשים. היא מציעה להן "לקבל ממנה את כל המידע" שכאילו-מוסתר מהן.

למקבילותיה בארצות הנוצריות יש לפחות היושרה וההגינות לומר במפורש מיהן ומה מטרתן, ולא לשקר לציבור (ולנערות במצוקה) בשם הליברליזם וזכויות הפרט. הם קוראים לעצמם בפירוש "Pro-Life", כלומר מעדיפים את חיי-התינוק-לעתיד ותומכים בכפיית-הלידות לנשים שהתעברו, ברצותן או שלא, ובעיקר מנימוקים דתיים. (באופן אבסורדי, זה כולל לפעמים מקרים שאין עדיין עובר, וגם תוך סיכון חיי האישה שעודנה בחיים). ארגונים אלו מבינים שהם מנסים להצר את צעדיהן וחירותן של נשים, ולכן אינם טוענים בצביעות שהם מדברים בשם "זכות האישה לבחור".  יריביהם המרים מכונים "Pro-Choice", כלומר, תומכים בזכות הבחירה (לכל הפחות עד לשלב שבו יש לעובר "חיוּת" מבחינה רפואית).

המלכודת שטומנים אנשי אפרת לנשים במצוקה, שנקלעו להיריון לא-רצוי, היא שלמרות שהיא מסתירה את שאיפתה להגביל את זכויות האישה, אנשיה מתחזים לארגונים למען זכות-הבחירה של האישה. הם מסווים (או מצניעים) את פעילותם הדתית ומניעיהם הלאומיים, כדי להתחבב על נשים ונערות, בשם זכויות הפרט, השוויון, החירות והליברליזם – אשר במציאות הם מהם והלאה. קל להבין שנוכלי עמותת אפרת רוצים בדיוק את ההפך: להציג לנשים טעמים מאוד חלקיים, צרים וספציפיים, וכך – בהצגת אמיתות חלקיות – להשפיע עליהן לפעול כפי שהם ירצו שהן תפעלנה, ומסיבות הפוכות לגמרי לאלה שהצהירו בפנינו.

כמובן שזה לא שהן מסתירות הכול לגמרי. זה נמצא איפשהו באתר אם תקראי הכול-הכול, כן, אבל יש שימוש תחמני במושגים ורטוריקה פמיניסטיים ואסטרטגיה של הבלטה והסתרה. כך למשל באפרת לא יספקו לך את כל המידע. הן לא יגידו לך למשל איפה ואיך תוכלי להפיל גם אם תשאלי, או מה השיקולים בעד הפלה, מפני שלאמיתו של דבר הם אינם מעוניינים ב"בחירת הנשים" ופעולותיהן לא נובעות מ"הכרה בעצמאותן האינדיבידואלית", אלא מקורן בשאיפה ההפוכה לגמרי, להפקיע את ההיריון והלידה מן הפרט לטובת הצורך הקולקטיבי הלאומי, באמתלות רפואיות ואחרות, במגוון הכלים העומדים לרשותם: לחץ פסיכולוגי (גילט-טריפ), שכנוע וכסף.

הם גם נהנים מחסות עקיפה של המדינה, בצורה של בנות שירות-לאומי.

ובישראל הם, אגב, לא לבד.

ד) הגבלת זכויותיהן של נשים יהודיות

מעניין לשים לב, שמשום כך בדיוק הכפייה הזאת, הפניה, הלחצים וכו', נעשים על יהודיות בלבד. ייתכן גם ששמה הקודם של העמותה, "האגודה לעידוד הילודה היהודית", שוּנה כדי להסוות את המניע האמיתי לפעולתה, וכך לשרת טוב יותר את צביעתה בצבעים ליבראליים ולא לאומיים-דתיים. אבל אין ספק שלא מדובר בעמותה ליבראלית של תמיכה בזכויות הנשים. בטח ובטח לא של זכות שווה לכל הנשים. סביר להניח – לדוגמה – שהם לא יצטערו על כל תינוק שלא-ייוולד בישראל, אם אינו יהודי, בין אם כתוצאה מהפלה או מכול סיבה אחרת. עד כמה שהצלחתי לבדוק הן מסרבות לייעץ ל-לא-יהודיות לא-להפיל (בהקלטות שערכתי גיליתי שהן מזווגות לפונות יהודיות מתנדבות, אך שולחות ערביות לאתר האינטרנט, "שיבינו לבד", ואין הן מציעות להן את אותה התמיכה הכספית או את הלחצים שהן מפעילות על יהודיות). מעניין אם זה בכלל חוקי, מבחינת החוקים נגד גזענות ואפליה למשל, להפלות על רקע לאומי וגזעני בצורה כזאת בוטה. איך שלא יהיה, בשורה התחתונה: המניע שלהן איננו פמיניסטי או זכות-הפרט, אלא להפך. זה מניע גזעני, שיעבוד-הפרט ללאום, ואף מיזוגניה, שפוגעת קודם כל ביהודיוֹת.

עבורן  – או שבעצם צריך לומר עבורם, כי בראש העמותה עומד בכלל גבר (!!) – את בסך הכול אמצעי. אם את או חברה שלך בהריון וצריכה להתייעץ, יש לך את אישה לאישה. ואם באמת החלטת מרצונך החופשי להמשיך בהיריון, אז תחגגי כפרה.

לקריאה נוספת בנושא: סלונה | OMG

ולחתימה על העצומה: http://www.atzuma.co.il/shutdownefrat

לא במקרה לא עסקתי במקרה הספציפי שבו הייתה העמותה מעורבת (לכאורה) באחרונה.

3 תגובות

מתויק תחת כללי

3 תגובות ל-“על נוכלותה של עמותת אפרת

  1. פינגבק: זכות הבחירה « האחות הגדולה

  2. ido2267

    אני יכול לפזר את אי הבהירות. בלוגר בשם נמרוד אבישר פנה לאגודת אפרת תחת השם הבדוי 'נאדין', והציג את עצמו בכתב כצעירה מוסלמית שהתעברה ונמצאת בדילמה. מצד אחד היא רוצה לשמור את העובר אבל המשפחה שלה תרצח אותה אם תדע . התגובה של אפרת הייתה משהו כמו 'תלכי לעובדת הסוציאלית בכפר שלך ' או במילים אחרות – תעזבי אותנו בשקט.

    • כמו שכתבתי בטקסט, עשיתי דבר דומה. בעזרת תחקירניות יהודיות ופלסטיניות ראיתי ששיחות עם הראשונות מועברות למתנדבות שאמורות ליצור קשר עם התחקירנית, בעוד שלתחקירניות הפלסטיניות הן מציעות לקרוא באתר (וגם אם הן מתקשרות שוב ושוב, הן שוב נשלחות לאתר).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s