אוי, תמצית מרוכז של גועל נפש. תודה על השיתוף, הרגע מנעת ייסורים – לא אלך לחדש של בונד – למרות ההבטחות על סצנה הומו אירוטית, אמנע מסצינות המעודדות את תרבות האונס…
האמת היא שדרוש קונטקסט: הסרטים החדשים של בונד אינם מפורשים כמו הישנים. למעשה, סרטים רבים שנוצרו בשנות החמישים נראו כך, והיום הביטוי של שיטות הדיכוי מורכב יותר (למשל: נשים במיני, דמויות ערומות וכו'). יכול להיות שעדיין ראוי לזנוח את בונד זיין-העל מסיבות רבות, רק חלקן פמיניסטיות.
צריך לראות את כל זה בקונטקסט הסטורי נכון.
די מגוחך לשפוט את ג'יימס בונד בכלים של 2014. הספרים של פלמינג נכתבו בין 1953 ל-1964, וכן – זה היה עידן אחר. להזכירכם: ב-1964 עדיין שרפו ותלו שחורים במיסיסיפי והיתה הפרדה בין לבנים לבין שחורים. זה היה עולם אחר, שהיחס בו ל"אחר" (שחורים, נשים, הומוסקסואלים) היה הרבה פחות נאור מימינו אנו.
בסרטים האחרונים בסדרת ג'יימס בונד כבר אין שום הטרדה מינית כזו או אחרת, יש אפילו נסיונות ל"אפליה מתקנת" (M היא אישה, למשל), ובהתאמה – הסרטים הרבה יותר רעים ומשעממים, והגיבור (דניאל קרייג) דלוח ואין בו את מאומה מהקסם שהיה לקודמיו (רוג'ר מור, שון קונרי) בשנות השבעים והשישים.
בהחלט נכון. כל מה שאמרת, כפי שכתבתי בתגובה שמעליך. אלא שהסרטים האלו (משנות השישים וכו') עדיין משודרים בטלוויזיה המיינסטרימית היום ונחגגים כהישג, ובונד עדיין נחשב גיבור קלאסי. וזה מה שנותר בעייתי, ואת זה צריך לאתגר. השאלה היא האם הוא כבר לא גיבור, ואם הוא כן, מה עושה אותו כזה.
בנוסף, אפשר לומר שהוא דוגמה אחת, ושנותר משהו מהג'ימסבונדיות ההיא גם בדימויי הגבר של היום, ובמערכות היחסים בין גברים ונשים בכלל. כלומר, שתרבות האונס לא נכחדה אלא שינתה צורה, הוסוותה ואולי התמתנה.
אגב, באנגליה במיוחד, בונד נותר גיבור לאומי, ויש לו משקל רב בתרבות. הם לא במקרה הזכירו אותו (ר' בסרטון עם המלכה) באולימפיאדה האחרונה. לעניות דעתי, אגב, החברה הבריטית היא יותר סקסיסטית מחלק הארי של החברה החילונית בישראל.
eranroseman
Eyal
freethinking10
Ami Kaufman
יובל ד.ש.
קיבלתי הודעה שהסרטון נחסם מטעמי זכויות יוצרים
כן, תודה. תוקן, אני מקווה. נסה עכשיו.
אוי, תמצית מרוכז של גועל נפש. תודה על השיתוף, הרגע מנעת ייסורים – לא אלך לחדש של בונד – למרות ההבטחות על סצנה הומו אירוטית, אמנע מסצינות המעודדות את תרבות האונס…
האמת היא שדרוש קונטקסט: הסרטים החדשים של בונד אינם מפורשים כמו הישנים. למעשה, סרטים רבים שנוצרו בשנות החמישים נראו כך, והיום הביטוי של שיטות הדיכוי מורכב יותר (למשל: נשים במיני, דמויות ערומות וכו'). יכול להיות שעדיין ראוי לזנוח את בונד זיין-העל מסיבות רבות, רק חלקן פמיניסטיות.
צריך לראות את כל זה בקונטקסט הסטורי נכון.
די מגוחך לשפוט את ג'יימס בונד בכלים של 2014. הספרים של פלמינג נכתבו בין 1953 ל-1964, וכן – זה היה עידן אחר. להזכירכם: ב-1964 עדיין שרפו ותלו שחורים במיסיסיפי והיתה הפרדה בין לבנים לבין שחורים. זה היה עולם אחר, שהיחס בו ל"אחר" (שחורים, נשים, הומוסקסואלים) היה הרבה פחות נאור מימינו אנו.
בסרטים האחרונים בסדרת ג'יימס בונד כבר אין שום הטרדה מינית כזו או אחרת, יש אפילו נסיונות ל"אפליה מתקנת" (M היא אישה, למשל), ובהתאמה – הסרטים הרבה יותר רעים ומשעממים, והגיבור (דניאל קרייג) דלוח ואין בו את מאומה מהקסם שהיה לקודמיו (רוג'ר מור, שון קונרי) בשנות השבעים והשישים.
בהחלט נכון. כל מה שאמרת, כפי שכתבתי בתגובה שמעליך. אלא שהסרטים האלו (משנות השישים וכו') עדיין משודרים בטלוויזיה המיינסטרימית היום ונחגגים כהישג, ובונד עדיין נחשב גיבור קלאסי. וזה מה שנותר בעייתי, ואת זה צריך לאתגר. השאלה היא האם הוא כבר לא גיבור, ואם הוא כן, מה עושה אותו כזה.
בנוסף, אפשר לומר שהוא דוגמה אחת, ושנותר משהו מהג'ימסבונדיות ההיא גם בדימויי הגבר של היום, ובמערכות היחסים בין גברים ונשים בכלל. כלומר, שתרבות האונס לא נכחדה אלא שינתה צורה, הוסוותה ואולי התמתנה.
אגב, באנגליה במיוחד, בונד נותר גיבור לאומי, ויש לו משקל רב בתרבות. הם לא במקרה הזכירו אותו (ר' בסרטון עם המלכה) באולימפיאדה האחרונה. לעניות דעתי, אגב, החברה הבריטית היא יותר סקסיסטית מחלק הארי של החברה החילונית בישראל.